דיוויד אולברייט
@TheGoodISIS · המזרח התיכון
דיוויד אולברייט נכלל במעקב של Storyz World לצורך סיקור מחקר ומומחיות מקצועית בפרק המזרח התיכון.
תגובה להחלטת מועצת הנגידים של סבא״א בעניין סוריה: הפיכת התהליך לפוליטי ההחלטה החדשה החמיצה הזדמנות חשובה לקרוא לסוריה לספק הצהרה גרעינית נכונה ומלאה ולאמץ את הפרוטוקול הנוסף, כדי להקל על סבא״א להגיע למסקנה שתוכנית הגרעין שלה היא למטרות שלום בלבד. בעוד שכולם רוצים לחגוג ולתגמל את שינוי הגישה ואת שיתוף הפעולה החדש של המשטר הסורי, משימת האימות רחוקה מלהסתיים, והטענות שהתיק נסגר הן שקריות. החלטת 2011 קראה במפורש לסוריה לספק הצהרה מלאה. סעיף 4 בהחלטה קובע: "4. קורא לסוריה לחתום על הפרוטוקול הנוסף, להכניסו לתוקף בהקדם וליישמו במלואו, ועד אז לפעול בהתאם לפרוטוקול הנוסף, כדי שהמנהל הכללי יוכל לספק את ההבטחות הנדרשות הן בנוגע לנכונותן והן בנוגע לשלמותן של הצהרות סוריה בהתאם להסכם הפיקוח שלה; " ההחלטה החדשה שהתקבלה לפני כמה ימים קובעת, בסעיף 4 שלה, כי הוראות החלטת 2011 "הסתיימו". החלטת 2026 אינה יכולה לפטור את סוריה מהצורך לספק הצהרה נכונה ומלאה, שהיא, כפי שנאמר ב-2011, דרישה של הפיקוח לפי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. ויש לעשות זאת ללא דיחוי. ההצהרה הנוכחית של סוריה אינה מלאה. מקריאת דוח הפיקוח העדכני ביותר של סבא״א על סוריה עולה כי עדיין קיימות שאלות בנוגע לכמות האורניום הכוללת שהתקבלה מקוריאה הצפונית, להישגיה של סוריה בבניית תוכנית עיבוד מחדש ולזיהוי אתריה, וכן להתקדמות ולמיקומים של המאמצים לייצר את הנשק הגרעיני עצמו כאשר הכור הופצץ ב-2007. בנוסף, מתעלמים מתפקידה של ספקית גרעינית מרכזית של טכנולוגיה, חומרים ורכיבים גרעיניים שלא הוצהרו, כלומר קוריאה הצפונית, נוהג שהיה בלתי מקובל במקרה של איראן ועיראק. כתוצאה מכך, סבא״א לא השלימה את בירור פעילות הנשק הגרעיני של המשטר הישן ואיבדה תנופה בדרך להגיע למצב טוב יותר.
תורגם מהשפה אנגליתניתוח חדש: שיתוף הפעולה בין ארה״ב לסעודיה בנושא העשרה: מסגרת ל״קופסה שחורה״ יש הרבה מה לעכל בחבילת הסכמי שיתוף הפעולה הגרעיני בין ארה״ב לסעודיה, בפרוטוקול ובהערכת אי-ההפצה שאינה מסווגת. התחלנו בניסיון להבין כיצד, ועל פי אילו הוראות, תוכל ארה״ב לספק לסעודיה מתקן העשרה. ממצאים עיקריים להלן: - הניסוח נראה בנוי בכוונה כך שמתקן העשרה שתוכנן, נבנה ומופעל על ידי ארה״ב יוכל להיות מוצב בסעודיה בלי להעביר אוטומטית את טכנולוגיית הצנטריפוגות הגלומה במתקן. הפרטים לא נמסרו, אך בהסדר כזה צפוי שארה״ב תשמור על השליטה בתכנון הצנטריפוגות, בייצורן, בהרכבתן, בתחזוקתן ובגישה הפיזית אליהן. - הדבר עולה בקנה אחד עם מה שהוול סטריט ג׳ורנל דיווח קודם לכן על מתקן חשאי מסוג ״קופסה שחורה״, ״המונע את העברת טכנולוגיית ההעשרה הרגישה״ לסעודיה. - ההסכם יוצר את המסגרת להקמת מפעל צנטריפוגות מסוג קופסה שחורה, אך הקמת המתקן תדרוש הסכמים עתידיים רבים בין ארה״ב לסעודיה, ולא רק את מחקר ההעשרה וההמרה המשותף (JECS) שאורכו שנתיים. - מבחינת השלכות ההפצה, כמה דברים צריכים להתרחש באופן עצמאי, ובכלל זה הגבלת הגישה לצנטריפוגות ולטכנולוגיית הצנטריפוגות. ההסכם הפומבי עדיין אינו קובע בבירור הגבלות על הגישה הפיזית לראשונות. עם זאת, הוא מספק מנגנונים להגבלת הגישה לחלק ניכר מן האחרונות. חשוב מכול, הוא מוציא מכלל אפשרות באופן גורף העברה של נתונים מוגבלים (RD) ושל מידע מסווג, המכסים תחומים רבים הקשורים לתכנון, למפרט, לייצור ולהפעלה של צנטריפוגות. - פרצה אפשרית היא שההסכם מתיר במפורש העברות של טכנולוגיה גרעינית רגישה של צנטריפוגות (SNT) בנסיבות מסוימות. ההסכם מתיר העברת SNT כדי לתמוך במחקר ההעשרה וההמרה המשותף (JECS), או על פי הסכמה בכתב של הצדדים. לפיכך, המבנה המשפטי של ההסכם אינו איסור גורף על העברה או הוראה של מידע על מתקני העשרה אי-פעם. - החבילה הפומבית אינה מתייחסת לשאלה אם סעודיה תוכל לקדם תוכניות מחקר ופיתוח עצמאיות משלה בתחום הצנטריפוגות, ובמקביל לקבל מארה״ב מפעל העשרה שסופק על ידי ארה״ב, ובכלל זה SNT. היא אכן אומרת שיש ״הבנה שכל SNT שתועבר למטרות ה-JECS לא תוכל לשמש את ממלכת ערב הסעודית למטרות אחרות״, אך הדבר עדיין צריך להיכתב ב״חילופי איגרות דיפלומטיות״ שטרם נושא ונותן עליהן, והוא מעלה שאלות הנוגעות לאימות. - על סמך המחקר הקודם שלנו וחיפושים עדכניים במקורות פתוחים בסיוע בינה מלאכותית, מצאנו מעט ראיות בספרות המדעית הגלויה למחקר מקומי סעודי משמעותי או מתמשך בטכנולוגיות המיוחדות הנדרשות להעשרה באמצעות צנטריפוגות גז. - הדבר מצביע על כך שאם סעודיה תרצה לרכוש באופן עצמאי יכולות העשרה באמצעות צנטריפוגות גז בטווח הקצר עד הבינוני, היא תצטרך להשיק תוכנית מקומית רחבת היקף לשם כך או להשיג יכולת כזאת באמצעות טכנולוגיה והכשרה זרות. האפשרות השנייה עשויה לכלול סיוע חשאי מספקי צנטריפוגות, כגון פקיסטן, או ניצול הזדמנויות שמציע שיתוף הפעולה עם ארה״ב. - בסך הכול, הרעיון של מפעל העשרה מסוג קופסה שחורה מושך. כדי לקבוע אם חבילת ההסכמים הזאת וההסכמים שיבואו אחריה ישיגו קופסה שחורה מאובטחת, יש לענות על שאלות רבות בנוגע להיקף מעורבותה של סעודיה בבנייה, בתחזוקה ובהפעלה של מתקן ההעשרה ולסיכון ההפצה. בדוח שלנו נכללת רשימה של 21 שאלות שהקונגרס צריך לשאול:
תורגם מהשפה אנגליתכעת יש לנו הבנה ברורה יותר של ציר הזמן והנסיבות של ביקורי מנכ״ל הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, באתרים גרעיניים מרכזיים בסוריה. נראה שהתיעוד של ביקורו במרג׳ א־סולטאן הוא משנת 2025. באותה עת דיווחה הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית כי מצאה חלקיקי אורניום שהצביעו על המרת אורניום באתר שלא ננקב בשמו, ואנו חשדנו שזהו מרג׳ א־סולטאן. תמונות הקרקע של הסוכנות, שניתן להצליב עם תמונות לוויין, מאשרות זאת. דוח אמצעי הביטחון של 2026 מבהיר שלא רק שבאתר התבצעו פעילויות ראשוניות של המרת אורניום; הוא קובע שגם תהליך ייצור הדלק המלא התבצע באתר הזה. התיעוד מביקורו של גרוסי באתר הכור אל־כיבאר (דיר א־זור) הוא משנת 2026, כאשר גרוסי כתב ב־X שהוא נמצא בסוריה כדי לבקר באתר. ניתן להצליב אותו עם עבודות חפירה הנראות בתמונות לוויין. לא ברור אם נכלל תיעוד של האתר השלישי, אתר האחסון שלא הוצהר עליו קודם לכן של דלק וגרוטאות מתכת אורניום, וכן של גרפיט. הוא מופיע כאתר שבו ביקר גרוסי בפוסט שלו ב־X מאוגוסט 2026. במסיבת העיתונאים אתמול, וכפי שדיווחו @AP , תיאר גרוסי שימוש ב״מעברים קשים וצרים״ כדי להגיע לחומר הגרעיני, לרבות הצורך ״לפרוץ קירות״. הוא אמר שבאתר היו ״קופסאות מפוזרות בכל מקום״. הוא אישר בהנהון וב״כן״ שקט אך ברור, בתשובה לשאלה אם האתר הותקף בתקיפה אווירית ואם הגישה אליו כללה פינוי הריסות. אישור התקיפות האוויריות מצמצם את האתרים החשודים לאלה שישראל תקפה לאחר נפילת אסד. אתר חשוד מרכזי הוא מתחם הטילים התת־קרקעי ״פרויקט 99/CERS״ בטל קרטל. @axios דיווח כי ״אתר 99״ החזיק בחומר הגרעיני וכי כניסותיו הופצצו בידי ישראל כדי למנוע גישה לחומר. האזור המזוהה בפומבי עם אתר 99 גדול, אך זיהינו אתר מסוים סמוך לטל קרטל שניזוק קשות בתקיפה אווירית ישראלית שבוצעה בספטמבר 2023 ופגעה במבנים באתר, ושוב בתקיפה שנייה בדצמבר 2024, שהחריבה ארבעה מבנים שככל הנראה היו מבני כניסה למנהרות תת־קרקעיות. נכון ל־17 ביולי 2026, ההריסות של מבנה הכניסה ההרוס למנהרה התת־קרקעית נראו ללא שינוי. ההריסות של המבנה האחר פונו בחלקן. לא ניתן לזהות שינויים באתר במהלך אוגוסט; אם זהו האתר שבו מוחזק דלק מתכתי מאורניום, עד כה כנראה לא בוצעו מאמצי חילוץ רחבי היקף. נמשיך לעקוב אחר האתר כדי לזהות שינויים שניתן לצפות בהם. אפשרות נוספת היא אתר מנהרת אל־קוסייר, שזוהה כמנהרת הברחה חוצת גבולות באורך 3 ק״מ עבור חזבאללה, והותקף במחצית השנייה של 2024. גם אם זה אינו האתר שבו נמצא האורניום, ייתכן שהוא אחד האתרים הנוספים שבהם ביקרה הסוכנות כדי לקחת דגימות סביבתיות, משום שבדיווחים פומביים הוא נקשר לאתר אל־כיבאר. ראו גם: ותודה ל־@StLiechtenstein על שהפנה לגרוסי שאלות חשובות ול־@MilOpsUpdate על פרסום תמונות נוספות מביקורו של גרוסי ב־2025.
תורגם מהשפה אנגליתחדש: תיעוד וידאו מביקורי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בסוריה, ששודר ב-The World is One News באוגוסט 2026, מאשר כי המנהל הכללי רפאל גרוסי ביקר במתחם מרג' א-סולטאן, בנוסף לאתר הכור הקבור באל-כיבאר. ניתן לקשר את התמונה שלו בתוך מבנה למבנה משני במתחם. נראה כי הקריינות בסרטון הסוכנות מפנה לאתר מרג' א-סולטאן כאל «המיקום השני שלא הוצהר עליו קודם לכן», דבר התואם את דו״ח הסוכנות, שזיהה את המיקום השני שלא הוצהר עליו כ«מפעל לייצור דלק שבו יוצר הדלק הגרעיני לכור בדיר א-זור [המוכר גם ככור אל-כיבאר]». המכון פרסם ב-2013 תמונה של אותו אולם עיבוד כימי שבו ביקר גרוסי. התמונה שהמכון השיג ב-2013 מציגה את האולם כפי שנראה בערך ב-2005, לפני הפעלתו, ובה נראים ציוד ומתקנים בתהליך התקנה. בולט בה עמוד מתכת גדול עם חלונות, שהמקור תיאר כציוד לניקוי או לטיהור תמיסות, כלומר מקרצף או עמוד מיצוי באמצעות ממס. ציוד זה, וציוד נוסף בתמונות אחרות, הוא ככל הנראה חלק ממערכת עיבוד כימי משולבת להמרת עוגה צהובה לטטרפלואוריד אורניום. בדו״ח אשתקד על אמצעי הפיקוח לפי האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, דיווחה הסוכנות כי נטלה דגימות סביבתיות באתר שבו נמצאו חלקיקי אורניום רבים, וכי הניתוח הצביע במפורש על המרת תרכיז עפרת אורניום לתחמוצת אורניום. בדו״ח הפיקוח האחרון הסיקה הסוכנות שכל תהליך ייצור הדלק התרחש בסוריה. מאחר שהסוכנות לא זיהתה אתר חדש לצורך זה, הדבר מצביע במידה רבה על כך שכל התהליך הרב-שלבי, מתרכיז עפרת אורניום ל-UO3, החיזור ל-UO2, ההפלרה ל-UF4 והחיזור למתכת אורניום, וכן הסגסוג, ההתכה, השיחול למוטות דלק והציפוי בסגסוגת מגנזיום, התרחשו במבנים השונים באתר מרג' א-סולטאן. התמונות מביקור הסוכנות מראות כי פנים המבנה הופשט לחלוטין. על סוריה מוטלת האחריות להסביר היכן נמצאות כעת מערכות הציוד הקריטיות והמזוהמות לייצור דלק גרעיני.
תורגם מהשפה אנגליתחדש: הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית וסוריה השיגו הקיץ פריצות דרך משמעותיות בהחזרת סוריה לעמידה בהתחייבויות הפיקוח שלה בנוגע לכור הגרעיני הלא מוצהר שלה, למפעל לייצור דלק ולדלק מתכתי ולאברֵי פסולת של אורניום מאוחסנים. הכור הסודי באל-כיבאר, באתר דיר א-זור, היה קרוב להשלמה כאשר ישראל הפציצה אותו ב-2007, ובכך שמה קץ למאמץ משמעותי לייצור נשק גרעיני המבוסס על פלוטוניום שסוריה קידמה בהתמדה בסיוע צפון קוריאה. עם זאת, למרות ההתקדמות המשמעותית של סוריה בדרך לעמידה בהתחייבויותיה, שיש לשבח עליה, סוריה עדיין לא חשפה את מלוא האמת על שאיפותיה הגרעיניות תחת המשטר הקודם. פריצות הדרך האחרונות באו לאחר שנים של הכחשות מצד ממשלת סוריה הקודמת כי באתר היה כור גרעיני. עם ממשלה חדשה, פריצות הדרך האלה התאפשרו. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מסרה בדוח יישום אמצעי הפיקוח של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בסוריה, מ-1 בספטמבר 2026, כי הצליחה להבהיר ולפתור את שאלות הסוכנות הנוגעות לסוגיות הפיקוח שעדיין נותרו פתוחות ושדווחו בעבר למועצת הנגידים. עם זאת, הדוח אינו מציין שהסוכנות קיבלה מסוריה הצהרה גרעינית מלאה או שפעולות האימות הסתיימו. המידע שחסר בדוח כולל: את ההיקף המתוכנן, המיקום ולוח הזמנים של המתקן שנועד להפריד פלוטוניום מדלק שהיה אמור להיות מוקרן בכור. פעילות זו מכונה בדוח הסוכנות «עיבוד מחדש»; את שיתוף הפעולה של צפון קוריאה בבניית הכור ובאספקת הטכנולוגיות והמתקנים הנלווים הדרושים להפעלת הכור, לייצור הדלק ולהפרדת הפלוטוניום; וכן כל דיון על חימוש גרעיני שסוריה אולי ניהלה, עם סיוע צפון קוריאני או בלעדיו. יתרה מזו, המידע החדש משקף את מה שדווח על ידי הסוכנות ואחרים, כגון ממשלות ארצות הברית וישראל, העיתון Süddeutsche Zeitung (בנוגע להמרת אורניום) והמכון, על הפעילות הגרעינית הלא מוצהרת של סוריה. החשיפות החדשות מאשרות ומוסיפות פרטים על פעילויות ומתקנים מסוימים, אך אינן מספקות הפתעות ואינן משלימות את המידע החסר על מלוא היקפו של פרויקט הכור והעיבוד מחדש ועל שיתוף הפעולה של סוריה עם צפון קוריאה. לפיכך, יש לחגוג את פריצות הדרך האחרונות, אך הן עדיין אינן משיגות את השקיפות שהושגה במקרים קודמים, כגון בדרום אפריקה, בטייוואן ובעיראק בשנות ה-90. על הסוכנות לבקש מסוריה מידע נוסף במטרה לוודא שקיבלה ואימתה הצהרה מלאה על מאמצי הגרעין של סוריה שלא הוצהרו בעבר. הדוח שלנו כולל כמה ממצאים בנקודות על המידע החדש בעניין הסוגיה המתמשכת של עמידת סוריה באמצעי הפיקוח של האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, הכלולים בדוח הסוכנות על סוריה, וכן מספק הקשר למידע זה. הדוח שלנו כולל גם כמה המלצות: מועצת הנגידים של הסוכנות צריכה לאמץ החלטה המשבחת את מאמצי ממשלת סוריה החדשה, אך לדרוש מהסוכנות לוודא שההצהרה הגרעינית של סוריה מלאה. סוריה צריכה להשיב על שאלות נוספות בנוגע להקשר ולמסגרת שבהם נבנה הכור הסודי לייצור פלוטוניום, כלומר בנוגע לתפקידו במסגרת תוכנית סודית לנשק גרעיני ולפעילויות אחרות הקשורות לנשק גרעיני שהתקיימו. יש לפנות את דלק האורניום המתכתי מטעמי בטיחות וביטחון. כמו כן, יש לאתר את הציוד המרכזי החד-שימושי הקשור להמרת אורניום ולייצור דלק, וכן להפרדת פלוטוניום, ולהפוך אותו לבלתי שמיש או לפנותו. ניתן למצוא את הדוח כאן:
תורגם מהשפה אנגליתתצלומי לוויין חדשים ברזולוציה גבוהה של ונטור ואיירבוס מיולי ואוגוסט 2026 מראים הקמה ובנייה מתמשכת של עשרות מגדלי סריג גדולים סביב מתקני הייצור של שאהד (גראן) ומבנים נוספים המעורבים באספקת ייצור המל״טים. מערכת ההגנה מורכבת משתי שכבות של מגדלים: היקף פנימי המורכב ממגדלים נמוכים יותר המקיפים ישירות את מתקני הייצור המרכזיים, והיקף חיצוני המורכב ממגדלים גבוהים יותר המקיפים את האזור הרחב יותר. המגדלים הגבוהים, האדומים-לבנים, מרווחים באופן שווה ומקיפים את המבנים, דבר המצביע על כך שהם חלק ממבנה הגנתי פסיבי, שנועד אולי להחזיק רשת של כבלי תיל מתכתיים שתסגור את המתקנים. הדבר יקשה על טילי שיוט ועל מל״טים עמוסי חומרי נפץ לפגוע במתחם הייצור. אלבוגה החלה להקים את המגדלים זמן מה לאחר 18 במאי 2026, על סמך תצלומי הלוויין הזמינים. תצלומים מתחילת יולי 2026 מראים שההיקף הפנימי סביב מתקני הייצור המרכזיים הושלם. עד סוף יולי, אלבוגה התקדמה במידה ניכרת גם בהקמת היקף האבטחה החיצוני, המורכב ממגדלים גדולים יותר. היקף האבטחה החיצוני כולל את מתקני הייצור של אלבוגה-פייבר, מקור חשוב לסיבי פחמן המשמשים בייצור מל״טי שאהד. תצלום מתחילת אוגוסט הראה שגם כמה מגדלים נוספים נבנו באותה עת. סביב האתר ניתן לראות מנופים ואזורי הכנה שבהם מורכבים המגדלים. אמצעי הגנתי פסיבי זה, ככל הנראה, מוסיף שכבות אבטחה נוספות לאזור הכלכלי המיוחד אלבוגה. סביב אלבוגה נמצאות כמה עמדות הגנה אווירית, שכל אחת מהן כוללת עמדה לרכב נ״מ מתנייע ומגדלי סריג מאוישים שבהם ניתן להציב כלי נשק ומערכות לוחמה אלקטרונית. בניית המבנים ההגנתיים הפסיביים החדשים מתבצעת בתקופה שבה אוקראינה תוקפת יותר ויותר מתקנים ברחבי רוסיה באמצעות נחילים גדולים של מל״טי תקיפה ארוכי-טווח וטילי שיוט FP-5 מתוצרת מקומית. מאמץ זה מדגיש עוד יותר את חשיבות מתקני ייצור מל״טי השאהד באלבוגה למאמץ המלחמתי של רוסיה. קישור: מחבר: @SFnuclear וצוות Good ISIS
תורגם מהשפה אנגליתחדש: זוהה מתקן אחסון אורניום אפשרי במתחם הגרעיני בנתנז המכון זיהה במתחם הגרעיני בנתנז מבנה מבוצר, נפרד ומגודר, הנמצא בחלקו מתחת לפני הקרקע, שככל הנראה נועד לשמש מתקן אחסון להקסאפלואוריד אורניום (UF6) כדי לתמוך בהעשרה רחבת היקף של אורניום במפעל להעשרת הדלק בנתנז. המבנה המבוצר הוקם בין 2010 ל-2017, כאשר עיקר הבנייה התבצע בין 2015 ל-2017. לנוכח ההתמקדות של איראן בהעשרת האורניום בעל ההעשרה הנמוכה שלה לאורניום מועשר מאוד, והחלטתה לאחסן כמויות גדולות של אורניום מועשר מאוד במקומות שאינם נתנז, לא ברור כיצד שימש המבנה לפני מלחמת יוני 2025. גם לא ברור איזה תפקיד היה לו מאז. במבנה יש די מקום לאחסון מספר משמעותי של מכלי UF6 מסוגים 30B, 48 X ו-48 Y, שטח אחסון גדול בהרבה מהנדרש לכמות ה-UF6 שאיראן ייצרה. שטח הרצפה גדול דיו, ואף יותר מכך, כדי להכיל את מלאי האורניום של איראן מלפני יוני 2025, שהועשר לפחות מ-5 אחוזים, וכן אורניום מדולדל שנוצר מהעשרה שקדמה להסכם ה-JCPOA ומהעשרה שבוצעה לאחר 2018. במבנה יש די מקום לאחסון מספר משמעותי של מכלי UF6 מסוגים 30B, 48 X ו-48 Y, שטח אחסון גדול בהרבה מהנדרש לכמות ה-UF6 שאיראן ייצרה. בשטח של 1,500 מטרים רבועים, ובהנחה שמרנית שמחצית עד שני שלישים ממנו ישמשו לאחסון והמחצית האחרת עד השליש הנותר למעברים, תפעול וטיפול, המתקן יכול להקדיש 750 עד 1,000 מטרים רבועים לאחסון מכלי UF6. לשם המחשה, ההערכה היא שאחסון מלאי האורניום המועשר הנוכחי ושיירי האורניום המדולדל תופס לכל היותר כ-150 מטרים רבועים. מדובר בכ-10 אחוזים מכלל שטח הרצפה המשוער, או עד 20 אחוזים מכלל שטח האחסון הזמין. שטח הרצפה מתאים יותר לתרחישי העשרה מתוכננים. לדוגמה, השטח הזמין תואם את דרישת האחסון של התפוקה השנתית בתוספת השיירים שהצטברו במשך 10 שנות פעילות בקצב של 100,000 קילוגרם אורניום SWU לשנה, אם המכלים מאוחסנים בשכבה אחת. לא נצפתה פעילות כלשהי במתקן זה בתצלומים המתוארכים עד יוני 2025. קראו את הדוח המלא המקושר למטה כדי להבין ולנתח באופן מלא את יכולות האחסון האפשריות של המתקן המבוצר הזה. קישור
תורגם מהשפה אנגלית@Airbus תצלומי לוויין מאמצע יולי ומתחילת אוגוסט מראים פעילות מועטה של כלי רכב בחלק שמעל פני הקרקע של מתחם הגרעין באספהאן. ברחבי המתחם ניתן לראות כמה משאיות מכולה וכלי רכב קטנים להסעת נוסעים. בחניון המערבי ביותר יש כמה כלי רכב, בעוד שהחניונים הקרובים ביותר למתחם המרכזי כמעט ריקים. לא ברור בדיוק על מה מעידה הפעילות הזאת, אך נוכחותן של משאיות המכולה מעוררת שאלות אם איראן מנסה לחלץ ולהעביר פריטים מהמבנים שנותרו או מהבניינים שנהרסו. נכון ל-3 באוגוסט, פתחי המנהרות עדיין מלאים בעפר ואי אפשר להגיע אליהם. איראן לא ניסתה לחפור לתוכם.
תורגם מהשפה אנגלית