Moshe Feiglin
@moshefeiglin · Blízký východ
Moshe Feiglin patří mezi osobnosti, které Storyz World sleduje kvůli tématům vlády a veřejné správy v kapitole Blízký východ. Země, k níž se sledování vztahuje: Izrael.
לא להאמין! טל ינון דרדיק שוב בכלא ניצן. שוב בצו מינהלי. ושוב שובת רעב! בלי כתב אישום, בלי משפט, מבלי שתיתנן לו הזכות הבסיסית ביותר לדעת במה הוא מואשם ולהתגונן. אסור להשאיר אותו לבד. המאבק של טל ינון אינו רק מאבקם של המתיישבים ביהודה ושומרון. זה מאבק על זכויות האדם הבסיסיות ביותר של כל אזרח בישראל - מימין ומשמאל. אני איתך, טל. אני קורא לציבור כולו להתייצב שוב מאחורי טל ינון דרדיק. שתפו את הסרטון. השמיעו קול. אל תתנו לזה לעבור בשקט!
לפני שנה בדיוק נרצח צ׳רלי קירק. הוא נרצח במקום שבו הרגיש הכי בבית: מול צעירים בקמפוס, כשהוא יושב תחת כיפת השמיים ומזמין את מי שחושב אחרת לגשת למיקרופון, להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. כדור אחד ניסה לשים סוף לעצם האפשרות של קיומה של שיחה כזאת. כשצפיתי בתמונות המזעזעות מאותו אירוע, ידעתי מיד שהתגובה הנכונה לרצח של צ׳רלי היא להמשיך לדבר על הכל! גם אם לא מסכימים וגם אם האמת אינה נוחה! וכך נולד אצלנו מסע “שכנע אותי”. יצאנו לכיכר ציון בירושלים. משם לכיכר הבימה בתל אביב. המשכנו לבני ברק ורמת גן, לבאר שבע, לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת אריאל ולעוד עשרות מפגשים ברחבי הארץ. הצבנו כיסא ומיקרופון ואמרנו לכל מי שרוצה: אני כאן. אתה לא מסכים איתי? מצוין. בוא. שאל. תקוף את הטיעון. הצג טיעון אחר. שכנע אותי. ודיברנו על הכול. על יהדות ודמוקרטיה, על ביטחון ועל עזה, על כלכלה וחירות, על דת ומדינה, על גיוס, ועל זהותה של ישראל - כל אותן שאלות שהפוליטיקה הישראלית מעדיפה בדרך כלל לצמצם לסיסמאות חלולות. לא תמיד הסכמנו. בדיוק להפך. אבל גילינו שוב ושוב דבר פשוט שכמעט נשכח בעולם המערבי: אפשר לחלוק באופן עמוק, אפילו חריף מאוד, בלי להפוך את האדם שמולך לאויב שצריך להשתיק. אחרי שיצאנו לדרך, ראינו בסיפוק עצום איך יוזמות דומות וברוכות של שיח פתוח החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם בכל פינה. וטוב שכך! הסכר נפרץ, והשטח הוכיח שהציבור הישראלי לא מפחד מוויכוח נוקב - הוא צמא לו. צ׳רלי קירק הבין שהמאבק הגדול של דורנו אינו רק על עמדה כזו או אחרת. הוא על עצם האפשרות לחפש אמת בחברה שהולכת ומאבדת את היכולת לשמוע אמת שאינה נוחה לה. רוצחו הצליח לקטוע את חייו בגיל 31 - אבל הוא לא הצליח לקטוע את השיחה. נמשיך לדבר, נמשיך להתווכח, נמשיך לשאול שאלות ונמשיך לתת את המיקרופון גם למי שחושב בדיוק הפוך מאיתנו. כי רעיון רע לא מנצחים בכדור - אלא רק באמצעות רעיון טוב יותר.
אין לי אשליות למכור לכם. אך ורק אמת. בשיחה עם אדם אטיאס דיברנו על מה שבאמת ישנה כאן את המציאות: חופש כלכלי אמיתי עם ליברליזציה ומטבעות מבוזרים, וקיצוץ חד במנגנון המנופח מ-34 משרדי ממשלה ל-11 בלבד, בדיוק כמו שעושים בעולם. אני לא נביא ולא מתחייב על פוליטיקה עתידית שאיש אינו יכול לחזות, אבל דבר אחד ברור לכל מי שעוקב אחריי לאורך השנים: מה שכתבנו והתרענו עליו, תמיד התממש בסוף. התוכניות לתיקון כבר מוכנות במצע זהות ועכשיו זה הזמן ליישם. צפו בקטע המלא.
רוצים לדעת איך לוקחים מכם את החופש בלי שתשימו לב? תסתכלו על הארנק שלכם... שמתם לב לשלטים החדשים בחנויות: "אצלנו משלמים רק באשראי או באפליקציה"? מספרים לכם שזו החלטה של החנות, או שזה הכל חלק מ"מלחמה בהון השחור". אל תאמינו לסיפורים האלה. המדינה פשוט חונקת את הכסף המזומן לאט ובשקט: קודם אמרו לכם שאסור לקנות במזומן מעל 6,000 שקל. אחר כך קבעו שאסור להעביר בין שני אנשים פרטיים יותר מ-15,000 שקל. הוסיפו קנסות ענק ואיומי מאסר למי שיעז להפר את ההוראות. ולאחרונה סגרו עוד דלת ומנעו מאנשים לפדות צ'קים במזומן. העסקים רק מבינים את הרמז. למה לבעל חנות להסתבך עם המדינה ועם קנסות מטורפים? הרבה יותר פשוט לתלות שלט "לא מקבלים מזומן" ולעשות בשביל הממשלה את העבודה השחורה. תבינו מה קורה כאן באמת: המלחמה היא לא בעבריינים - המלחמה היא בכם. ברגע שאין מזומן בכיס, כל שקל שלכם חייב לעבור דרך המחשבים של הבנק ושל רשות המסים. הם רואים איפה שתיתם קפה, מה קניתם בסופר, וכמה כסף נתתם לילד שלכם. גרוע מכך: ברגע שכל הכסף שלכם הוא רק מספר על מסך, פקיד ממשלתי יכול בלחיצת כפתור אחת לחסום לכם את כרטיס האשראי או את האפליקציה ולהשאיר אתכם בלי שקל לקנות אוכל. מהמצלמות בכל פינת רחוב, דרך מאגרי הנתונים, ועד לביטול המזומן - הופכים אותנו מאנשים חופשיים לנתינים שנמצאים תחת מעקב עשרים וארבע שעות ביממה. מזומן הוא לא כסף ישן - מזומן הוא החירות שלכם. הוא הדרך היחידה להחזיק ברכוש שלכם באמת, בלי לבקש אישור מאף שוטר או פקיד. אנחנו במפלגת 'זהות' מתחייבים לבטל את חוק צמצום השימוש במזומן מיומו הראשון. נבטל את התקרות הדרקוניות, נמחק את הקנסות, ונחזיר למזומן את מעמדו כהילך חוקי מלא שכל עסק מחויב לכבד. נפסיק להתייחס לכל אזרח עובד כאל עבריין בפוטנציה, ונשיב לכם את הריבונות והבעלות המלאה על הכסף ועל החיים שלכם. מחזירים את המדינה לעם!
ב-7 באוקטובר איבדה ישות הטרור האיסלאמו נאצית על כל מרכיביה כל זכות להישאר ולו דקה אחת נוספת בחופו המערבי של הנגב המכונה רצועת עזה. הידיעה הזו על הסטודנטים מעזה שמתחננים לפוטין שיחלץ אותם ללימודים ברוסיה, מקפלת בתוכה את כל האיוולת של תפיסת ה"ביטחון" הישראלית ואת הטרגדיה שאנחנו ממשיכים להמיט על עצמנו. הנה האמת הפשוטה שההנהגה שלנו מסרבת לראות: רוב מוחלט של תושבי עזה פשוט רוצים לצאת. הם אינם מעוניינים להישאר בתוך חורבת הטרור הזו, הם רוצים עתיד וחיים, ומחפשים כל סדק כדי להגר החוצה - מרוסיה ועד קנדה. בעולם לא חסרות מדינות שיקלטו אותם. רוסיה פותחת שערים לסטודנטים, סומלילנד, מצרים, קנדה, אירלנד, סקוטלנד, צרפת, אנגליה ומדינות נוספות אחרות, אבל מבקשי נפשינו מעדיפים להשאיר אותם ככלי ניגוח נגדנו. והאבסורד המקומם ביותר? מדינת ישראל היא זו שנועלת אותם בפנים. במקום לספק להם מעגן יציאה מסודר, במקום לפתוח נתיב ימי חד-כיווני במימון בינלאומי לכל מי שחפץ להגר לצמיתות, הפכנו את עצמנו למשתפי פעולה של האויבים שלנו. אנחנו מאפשרים להחזיק אותם בכוח בתוך הרצועה ובכך מספקים לחמאס את המגן האנושי הנצחי שלו. אין שום סתירה בין מוסר יהודי לבין אינטרס לאומי וביטחוני. המעשה המוסרי, הנכון והאסטרטגי ביותר הוא עידוד הגירה מרצון. מי שרוצה ללמוד במוסקבה - סע לשלום, ומי שרוצה לפתוח חיים חדשים במקום אחר - שיבושם לו. כל עזתי שיוצא מרצונו מקטין את כוחו של הטרור ומקרב את יום הניצחון. במקום שהם יתחננו לקרמלין, ממשלת ישראל צריכה להודיע עוד היום: שער היציאה מהרצועה פתוח לרווחה, בכרטיס לכיוון אחד. עזה צריכה לחזור להיות חבל ארץ יהודי וריבוני, וכל עוד יש עזתי שרוצה לצאת - זו חובתנו העליונה לאפשר לו לעשות זאת.
בצלאל סמוטריץ' צודק לחלוטין בנושא הזה. אבל האמת הכואבת היא שהבעיה אינה מתחילה רק בהטלת הסנקציות האנטישמיות של ממשלת בריטניה הנוכחית נגד ההתיישבות. היא מונחת ביסודה של מערכת יחסים חולנית, שבה מדינת ישראל מסרבת להעמיד את כבודה הלאומי מול מדינה שבמשך עשורים מוכיחה בדיוק לאן נושבת הרוח אצלה. בשנת 2008, הודיעה לי ממשלת בריטניה שאני מודר מהמדינה. לא כי ביצעתי פשע, אלא כי 'נוכחותי אינה מועילה לטובת הציבור'. את מי הם פחדו שאני אעורר? את אלה שהבריטים עצמם, בטיפשותם ובצביעותם, פתחו להם את הדלת לרווחה? באותן שנים ממש, כשהם נעלו בפניי את הדלת (אפילו כשהייתי חבר כנסת!), הם אירחו בכבוד דמויות מרכזיות מארגוני הטרור כמו חיזבאללה. עכשיו המעגל נסגר. מי שמשלימים בביתם עם האיסלאם הרדיקלי ומפקירים את עריהם לכובשי המסגדים ולתומכי הג'יהאד ברחובות לונדון, מבקשים לחנך אותנו על 'זכויות אדם' דרך סנקציות. הם, ששיעבדו את ארצם למען שקט תעשייתי מדומיין, מבקשים ללמד את עם ישראל כיצד להגן על נחלת אבותיו? אנחנו לא אסקופה נדרסת. גירוש השגריר הוא לא רק מהלך דיפלומטי מתבקש, הוא התחלה של ריפוי לאומי. המנדט הבריטי נגמר. הגיע הזמן שגם הנטייה הישראלית להיכנע להכפשות שלו תיגמר.
השמאל לא ניצח רק ברעיונות. הוא בנה במשך שנים תשתית ממומנת שמפעילה לחץ שיטתי על הכנסת. עכשיו הימין צריך לבנות כוח אזרחי מקביל! במשך שנים ישבתי בוועדות הכנסת וראיתי את זה מקרוב. עוד עמותה. ועוד נציג. ועוד "ארגון חברה אזרחית". תמיד אותם רעיונות, תמיד אותה אג'נדה, תמיד נוכחות בכל מוקדי קבלת ההחלטות. בהתחלה חשבתי: איזה אידיאליסטים יש לשמאל. אחר כך הבנתי את השיטה. מאחורי חלק ניכר ממערך ההשפעה הזה עומדים תקציבי עתק, ובהם גם כסף זר, שמאפשרים לבנות תשתית מקצועית וקבועה להשפעה על מדיניותה של מדינת ישראל. לימין אין את המיליארדים האלה. אבל יש לו ציבור. יש לו אמונה. יש לו אמת. ועכשיו הוא מתחיל לבנות גם את התשתית. בכנס של תמיר דורטל פגשתי בדיוק את האנשים שבאים לעשות את העבודה הזאת. נתראה בוועדות הכנסת. קדימה. הגיע הזמן. @TamirDortal
שוב כלי הנדסי עולה על מטען. שוב שפת הדיווח הצה”לית היבשה על “הפרה בוטה של הפסקת האש”, ושוב אותה כותרת שחוקה ועקרה: “בתגובה הותקפו תשתיות”. הרי כבר היינו בסרט הרע הזה בדיוק: זה התחיל ב”עפיפונים ללא חומר נפץ” שהתעלמנו מהם, המשיך בירי לעבר כוחותינו שהוביל לעוד “תקיפה במרחב”, ועכשיו מטען על כלי הנדסי בקו הצהוב. אותן תגובות מדודות, אותה הכלה עיוורת, בדיוק כמו לפני השבעה באוקטובר. שום לקח לא נלמד, שום תודעה לא השתנתה. שלוש שנים למלחמה. ומה אנחנו רואים בימים האחרונים? מחבלי חמאס מסתובבים חופשי ברחובות עזה עם נשקים ארוכים, יורים לכל עבר, משליטים טרור ומפגינים בעלות מוחלטת. כאילו לא נשפך פה ים של דם. כאילו לא אירע הטבח הנורא. ועל גבי הטירוף הזה ממשיכים לפמפם לנו את אשליות “תוכנית טראמפ”, פנטזיות על פירוק חמאס מנשקו באמצעות צבאות של מדינות ערב - שונאות ישראל - שיבואו כביכול לעשות במקומנו את העבודה ולשמור עבורנו על השקט. עד לאן מגיע העיוורון?! עד מתי נברח מאחריות באמצעות קבלני משנה זרים?! הסירוב להביט למציאות בעיניים נובע מאותו כשל שורשי עמוק: האויב אינו מנהל נגדנו מאבק טריטוריאלי, אלא מלחמת דת. עבורם אין זו מלחמה על גבולות, לא על קווים צהובים ולא על “שיקום כלכלי”. זוהי מלחמת קודש, מלחמת שמד המונעת מתוך פנאטיות דתית שאינה כפופה לשום רציונל חומרי, או מחלוקת טריטוריאלית. מול אמונה דתית יוקדת, שרואה במוות עצמו ערך מקודש, אי אפשר לעמוד עם פנקסנות צבאית של “תגובות מדודות”, ולא עם כוחות רב-לאומיים. מול מלחמת דת - הניצחון יבוא אך ורק מתוך תודעת קודש. מול הדבקות של האויב בג’יהאד, אי אפשר לנצח עם “ישראליות” שרק מתחננת לחזור לשקט המדומה. מול מלחמת הדת שלהם נוכל לנצח רק כאשר נתייצב באמונה יהודית עמוקה ובלתי מתנצלת בברית הנצחית של עם ישראל עם ארצו: “וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ”. ביטחון איננו תוצר של מחוות בינלאומיות והסכמים חלולים; ביטחון נובע אך ורק מבעלות. בעלות פירושה ריבונות מלאה, סילוק האויב, והתיישבות יהודית רחבה בכל מרחבי חבל עזה. הגיעה העת להשליך את תפיסת ההכלה וההסדרה לפח האשפה של ההיסטוריה. אין תחליף לחירותנו, ואין מי שיבטיח את עתידנו מלבדנו.
כשמפלגה ששוללת את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית מסמנת את גדי איזנקוט כמועמד הראוי בעיניה - כל יהודי במדינת ישראל צריך להיות מודאג עמוקות. עאידה תומא סלימאן וחד"ש לא תומכות בו מתוך אהבת ציון, אלא מתוך הבנה פשוטה ומפוכחת: לתפיסתן, איזנקוט ישרת את מטרותיהן טוב יותר מכל אחד אחר. וכאן המשוואה חדה וברורה: מי שמייצג את האינטרס שלהן - פועל בהכרח נגד קיומנו. אין כאן שטח אפור. איזנקוט צמח בתוך תפיסה ביטחונית עקרה, חלולה מכל תודעה לאומית ויהודית שורשית; תפיסה שרואה בסכסוך עניין טכני לניהול ולא מלחמת קיום של עם על ארצו. כשהריקנות הזו פוגשת את השאיפה להקים "מדינת כל אזרחיה" ולפרק את זהותנו הלאומית מבפנים, נוצרת שותפות אינטרסים מסוכנת. התמיכה של חד"ש באיזנקוט אינה תעודת הכשר עבורו - היא תמרור אזהרה בוהק לכולנו. מי שמקבל חיבוק מאלו שחותרים תחת יסודות המדינה היהודית, אינו יכול להוביל אותה.
האם יש עוד אומה בעולם שקושרת לעצמה את הידיים וממתינה שיכו בה שוב ושוב?! זו איננה טעות צבאית. זו איננה מחדל טקטי. זהו ריקבון תודעתי! כאשר מדינה מרוקנת את עצמה מזהות, מצידוק מוסרי ומיעוד היסטורי - אין לה עוד יכולת להגדיר מהו ניצחון. תרבות של "ניהול סכסוך" ופרגמטיזם פחדני לעולם לא תוכל להכריע רוע מוחלט. היא מסוגלת רק לסמן "קווים צהובים" על החול ולהתפלל שהתליין לא יחצה אותם. אך האויב הערבי, בשונה ממנהיגינו, אינו פוסט-מודרני. הוא אינו מאמין ב"הסדרים זמניים". הוא מבין בדיוק את שפת האדמה, האמונה והניצחון. מי שמסרב לנצח - נדון להישחק. מי שחושש להשמיד את האויב כליל - מפקיר במו ידיו את דם לוחמיו ואזרחיו. אין שום דרך לחמוק מחוקי הטבע של המזרח התיכון... שלום ואמת נקנים אך ורק בריבונות בלתי מתפשרת. הסאגה הזוועתית הזו לא תסתיים במשא ומתן, לא בחילופי אש נקודתיים ולא בקריצות לאמריקאים. ישנה רק משוואה מוסרית אחת, היסטורית אחת, צודקת אחת שתביא ביטחון וקיום לנצח ישראל: כיבוש מלא של חבל עזה. גירוש מוחלט של האויב. והתיישבות יהודית פורחת לאורכה ולרוחבה. כל דבר פחות מזה הוא בגידה בחובתנו המוסרית לנופלים ולדורות הבאים. הגיע הזמן למנהיגות של אמונה וריבונות, שתשליך הצדה את חרפת ה"הכלה" ותחזיר לעם ישראל את חירותו וארצו.
השבוע לפני שתים-עשרה שנה, נתנאל עראמי הי"ד, אב צעיר שכל חטאו היה עמל כפיו בארצו, השתלשל בחבל סנפלינג מגורד שחקים בפתח תקווה - ויד זדונית ושפלה חתכה את החבל והשליכה אותו אל מותו מגובה של 14 קומות. אני מכיר את התחום הזה מקרוב. בצעירותי עבדתי בעצמי בסנפלינג. ידעתי מיד, ללא צל של ספק: כבלים כאלה אינם נקרעים מעצמם ובימי עבודתי כח"כ, נלחמתי לצד משפחתו לחקר האמת ולהכרה בהם כמשפחת נפגעי טרור. הממסד הישראלי, כהרגלו, בחר לטייח. השב"כ והמשטרה מיהרו להוציא צווי איסור פרסום דרקוניים, השתיקו, מרחו, וניסו להציג את הזוועה כעוד "תאונת עבודה". הייתי צריך לנצל את חסינותי הפרלמנטרית, להפר את צו איסור הפרסום בקולי קולות מעל כל במה, ולהילחם מלחמת חורמה כדי להכריח אותם להודות באמת הפשוטה והכואבת: זה היה פיגוע לאומני. אלמלא הצעקה הזו, אפילו את ההכרה הבסיסית במשפחה כנפגעי פעולות איבה הממסד היה גוזל מהם בקהות חושים מקוממת. והנה, עברו 12 שנה. ההכרה ניתנה - אך הצדק נרמס עד עפר. שלושה חשודים ערבים, בעלי תעודת זהות כחולה שעבדו עמו באתר, נעצרו ושוחררו במהירות לחופשי. שום "חקירת צורך", שום הפעלת לחץ, שום הפיכת שולחנות. כשמערכת הביטחון רוצה לפענח פרשה - היא יודעת להפעיל את כל כובד משקלה, לחדור לכל פינה ולמצות את הדין עד תום. אך כשמדובר ברצח של פועל יהודי בידי אויב מבית, בלב הארץ? שם החקירה מתמוססת. שם המוטיבציה נעלמת. שם המערכת כולה מגמגמת, הופכת לרפה ואימפוטנטית. אם הודיתם רשמית שמדובר בפיגוע לאומני - היכן הרוצחים? האמת מחרידה וצורבת: הרוצח של נתנאל מתהלך חופשי. הוא קונה איתכם בסופר, בונה לכם את הבתים, מטייל עם ילדיו באותם גני שעשועים - וצוחק על הריבונות המזויפת שלנו. זו איננה רק רשלנות חקירתית; זוהי פשיטת רגל תודעתית של ממסד מרוקן מזהות, שאיבד את חוש הצדק הטבעי, את הגאווה הלאומית ואת ההבנה הפשוטה שדם יהודי אינו הפקר. והמקרה של נתנאל עראמי איננו אירוע בודד. הוא התמצית של המציאות שבה אנו כלואים עד היום הזה ממש. אותו עיוורון מרצון, אותה נכות מוסרית שמפחדת להצביע על האויב, אותה פחדנות שמנהלת את הטרור במקום להכריע אותו - היא בדיוק אותה מחלה שאנו פוגשים בכל חזית: מול מחבלי חמאס שמעיזים להרים ראש, מול תפיסות ביטחוניות רקובות של "הכלה" ו"הסדרה", ומול אובדן המשילות המוחלט בלב הארץ. שורש הבעיה אינו מחסור באמצעים טכנולוגיים או בכוח אש; שורש הבעיה הוא אובדן צדקת הדרך. מדינה שמחקה את זהותה היהודית אינה מסוגלת להגן על אזרחיה, כי אין לה עוד את האומץ המוסרי להבדיל בין אוהב לאויב. הגיע הזמן להתפכח. הגיע הזמן לקום על נפשנו, לנער מעלינו את תרבות הגמגום והחולשה, ולהעמיד מנהיגות של אמונה, עוצמה וריבונות בלתי מתפשרת - שתשיב לכל אויבינו את היראה, ותבהיר אחת ולתמיד לעולם כולו: דם יהודי לעולם לא יהיה עוד הפקר.
אתה לא מכבד, אתה מפחד! זה מה שאמרתי לאלי דוקורסקי מרדיו חיפה. כשמראיין שומע גבר מזוקן עם קול עמוק, אך "מכבד" אותו ופונה אליו כאישה - זו אינה סובלנות. זהו פחד מוות מעריצות התקינות הפוליטית. הרודנות המסוכנת ביותר אינה זו שכולאת את הגוף, אלא זו שכופה עליך לכפור במראה עיניך ולבטל את האמת. אין כאן מאבק על "זכויות", אלא כפייה אידיאולוגית במימון המדינה. תלו דגלי מקדש במיליוני שקלים מתקציב העיריות - ויזעקו "כפייה דתית". הציפו את הרחובות בדגלי גאווה - ותקבלו חיבוק ממסדי. הגיע הזמן לנער את הפחד, להחזיר את השפיות, ולדרוש חירות אמיתית מול טרור ההשתקה הפרוגרסיבי.
חירות מוחלטת לפרט - זהות בלתי מתפשרת למדינה. זה כל הסיפור. בחייך האישיים: מלוא החירות. חיה כפי שאתה מבין, עם מי שאתה בוחר, ותקבל את מלוא הזכויות המשפטיות והאזרחיות. למדינה אין מקום בחיים הפרטיים שלך. אבל כשזה מגיע להגדרה של המדינה - כאן עובר הגבול. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ומה שמגדיר נישואין ביהדות היא תורת ישראל, לא המנגנון הממשלתי. לדרוש ממוסדות המדינה לשנות את הזהות היהודית עבור צורך אישי בהכרה - זו לא חירות, זו פגיעה בשורש הקיום שלנו. בלי זהות יהודית, אין לנו מדינה. חיה בחירות מלאה, אבל אל תטביע את הספינה של כולנו.
ערב הבחירות ולפתע כולם מדקלמים את הפתרון המדיני שכבר נכתב במצע של זהות כבר ב-2019. בזהות לא זקוקים לטבח או לבחירות מתקרבות, כדי לומר את האמת. ההבדל בין זהות לבין מפלגות המדברות עכשיו על הגירה מעזה ומיו"ש כפתרון האמיתי היחידי, הוא שאנחנו בזהות אומרים זאת גם כשזה לא פופולרי, ונמשיך לקדם זאת גם אחרי הבחירות. הערב ב-5×5 ננסה לסכם את המהלכים ההיסטוריים שזכינו להוביל השבוע ונשוחח עם מנכ"ל זהות, שי מלכה, כדי להבין לעומק את ההסכם שנחתם עם מפלגת הציונות הדתית. היו עמנו הערב ב-17:00 בלייב 5×5
כמה חבל עופר ידידי, כמה חבל שגם אתה מאמץ את שיח השנאה כמנוף פוליטי. לאורך שנים מוציא השמאל בערב הבחירות, את השלד של גיוס החרדים מהארון, מלבה שנאת חינם וגורף מנדטים מבלי שיהיה לו כל פתרון פרקטי לגיוס החרדים. זה בדיוק מה שעשה אהוד ברק, זה בדיוק מה שעשה יאיר לפיד (שכמובן לא שינו דבר כשהגיעו לשלטון)- וזה בדיוק מה שאתה עושה עכשיו. מי כמוך יודע, שכדי לפתור את מצוקת כח האדם בצה"ל, כל שצריך לעשות הוא להחזיר לשירות את 100,000 החיילים שאייזנקוט שיחרר. כל שנדרש הוא חקיקה פשוטה והבעיה נפתרה. החרדים צריכים להתגייס - זה ברור. אבל הדרך לעשות זאת היא לא בעוד סיבוב פוליטי על בעיה שקיימת מאז קום המדינה ואין לה שום קשר למלחמה הנוכחית. הנושא שחובה עלינו לעסוק בו בראש ובראשונה בבחירות הקרובות הוא איך אנחנו מונעים את הטבח הבא! במקום לעסוק בזה, אתה עושה כאחרון השמאלנים, סיבוב פוליטי על החרדים. צר לי יקירי, אני מאוד רוצה לראות אותך איתנו בגוש טכני אחד גדול - אבל לתפקיד שר הביטחון אנו זקוקים למנהיג שבראש מעייניו עומדים ביטחון ישראל ושלמות העם - לא פופוליזם זול המבקש לגרוף עוד קצת הון פוליטי מתוך ליבוי השנאה לחרדים.
שלוש שנים אחרי הטבח - והמדינה שוב משקשקת מעזה: הולכנו שולל, שום לקח לא נלמד, ואנחנו דוהרים בשידור חי ל-7 באוקטובר הבא. https://t.co/gL9dPzx5f0
הם לא למדו כלום. פשוט כלום. שוב לילה מורט עצבים של כוננות סודית, שוב אינדיקציות דרמטיות שנשמרות במחשכי הפיקוד, ושוב התושבים בעוטף מופקרים בעלטה - כברווזים במטווח של אותה קונספציה ארורה. צנזורה? איפול? "חשש ממחבלים על הגדר"? באיזה סרט הזוי הצמרת הביטחונית והמדינית עדיין חיה? במקום שחמאס ירעד מפחד בכל רגע ורגע, במקום שעזה תהיה חרבה לחלוטין ותחת ריבונות יהודית מלאה - ישראל הרשמית עדיין עסוקה ב"ניהול הסבב", ב"התרעות על הגדר", ובהזיות על "פירוז" של נאצים שכל מטרתם היא השמדתנו. העובדה שארגון הטרור הזה עוד מעז לנשום, מחזיק ביכולות מבצעיות ומתכנן "פעולות איכות" בתוך שטח ישראל, היא תעודת עניות מוסרית ומנהיגותית לקברניטי המלחמה הזו. עד שלא נבין שמלחמה מנצחים בכיבוש, גירוש והתיישבות - נמשיך לחכות ל"התרעות על הגדר". הגיע הזמן למנהיגות של הכרעה, לא של הסתרה.
11 רופאים ו-36 אחים ואחיות מבית החולים של אוניברסיטת א-נג'אח בשכם עומדים להיכנס להכשרה בבית החולים איכילוב בתל אביב. כן, אותה אוניברסיטה בדיוק שבה תא חמאס ניצח בבחירות למועצת הסטודנטים - ניצחון שחמאס עצמו חגג כהוכחה לכך ש"העם מתאחד סביב דרך ההתנגדות". ואנחנו? תודעת העבדים הישראלית ממשיכה בשלה. נפתח להם לרווחה את הדלת. נכניס אותם אל לב מערכת הבריאות, נעניק להם גישה, ניסיון וידע רפואי מתקדם בתוך אחת המערכות הרגישות ביותר במדינה. הכול, כמובן, במימון "נאור" של פוליטיקאים אמריקאים ובחיבוק חם של אליטה שמתמוגגת מה"הומניזם" של עצמה. זו כבר לא נאיביות. זו פתולוגיה לאומית של השמדה עצמית. והטירוף הזה הוא רק קצה הקרחון של מנגנון עמוק ומעוות בהרבה: במשך שנים מערכת הבריאות הישראלית מקדמת מדיניות של "העדפה מתקנת" וסלחנות כלפי מי שמזדהים עם אויבינו, בזמן שהיא מערימה ספי קבלה כמעט בלתי אפשריים על הצעירים שלנו. מיטב הצעירים הישראלים - מילואימניקים ששופכים את דמם בחזית, עוצרים את חייהם ומקריבים שנים - נתקלים בחומות בצורות, נדחים מחוסר מקום ונאלצים לעזוב את הארץ, לקרוע את עצמם כלכלית וללמוד רפואה באירופה, כי "אין תקנים" ו"אין מקום" באקדמיה ובבתי החולים הישראליים. אבל בשביל אנשי שכם מאוניברסיטה שבה תא חמאס זוכה לתמיכה משמעותית? בשבילם תמיד יימצא המקום. בשבילם הדלתות נפתחות לרווחה והמשאבים זורמים. כך בדיוק נראית השתלטות זוחלת על אחד מעורקי החיים הקריטיים ביותר במדינה - בחסות עיוורון מוחלט של המערכת. זוהי מחלת הפרוגרס במלוא עליבותה וסכנתה: שנאה עצמית ממוסדת, שבה אנו דוחקים החוצה את בנינו, את הלוחמים ואת הנאמנים לנו ביותר - ובמו ידינו מכשירים את סביבת האויב. אחרי 7 באוקטובר כבר אין לאיש את הפריווילגיה להעמיד פנים שאינו מבין לאן העיוורון המוסרי הזה מוביל. מי שמרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לבניו שלו. מדינה יהודית חפצת חיים ובעלת ריבונות אמת הייתה אומרת דבר פשוט: קודם כול העם שלנו. קודם כול החיילים והמילואימניקים שלנו. קודם כול הסטודנטים והרופאים שלנו. קודם כול החיים והביטחון של הילדים שלנו. מי שאחרי הטבח הנורא בתולדותינו עדיין מכניס את סביבת האויב לקודש הקודשים הישראלי - לא שכח דבר ולא למד דבר. הגיע הזמן להתעורר, לחזור לשפיות ולבחור בחיים. יש לעצור את החרפה הזו לאלתר ולבטל את אשרות הכניסה של צוותי הרפואה משכם.
קראתי את הדיווחים הבוקר על כך ש"במערכת הביטחון נערכים לכיבוש מדורג של העיר עזה", ושוב אותה שפה טכנוקרטית, חלולה ועקרה. כמעט שלוש שנים אחרי הטבח הנורא ביותר בתולדותינו, הפיקוד הבכיר והדרג המדיני ממשיכים להתנהג כקבלני הדברה במקום כמנהיגים של אומה בריאה - נערכים... לא כובשים. שוקלים. מתכננים. מפנים אוכלוסייה ל"אזורים הומניטריים". מפרקים תשתיות. מפרקים מנשק."פירוק תשתיות", "פגיעה ביכולות", "אזורים הומניטריים" - זו אינה שפה של ניצחון. זו שפה מכובסת של פחד מהכרעה. חמאס משקם את כוחו? כמובן שהוא משקם! כי האויב אינו "חמאס". האויב הוא ערביי עזה. עזה שטבחה, אנסה, שרפה וחטפה. ועזה נשארת במקומה, מקבלת סיוע, בונה מחדש ומחכה לסבב הבא. מי שחושב שאפשר להיכנס לעזה, לסכן את מיטב בנינו, "לנקות" מחסני נשק ואז להעביר את השליטה ל"מועצת שלום", לאמריקנים או לרשות פלסטינית כזו או אחרת - מזמין במו ידיו את השבעה באוקטובר הבא. שום ארגון טרור לא "מתפרק מנשקו" בהסדרים דיפלומטיים. אויב לא נכנע כשמשאירים לו תקווה, שטח ואוכלוסייה שתתמוך בו. המלחמה הזו אינה על "תשתיות טרור" - היא על הריבונות, על הארץ ועל הזהות! עזה היא עיר עברית לחופו המערבי של הנגב. מי שטבח בנו איבד כל זכות על גרגר אחד ממנה.מגיע לחיילים הגיבורים שלנו, שנלחמו שלוש שנים בכל החזיתות, ניצחון. מגיע לעם ישראל ניצחון. חיילינו אינם בשר תותחים לסבבים אינסופיים של כניסות ויציאות. מי שמקריב את בניו ואינו מסיים את המלחמה בהכרעה - מוסר את דמם לשווא, ומשדר לכל אויב סביבנו חולשה. אם מדינת העם היהודי רוצה להמשיך להתקיים, אין ברירה אלא להכריע את האויב. לא לנהל אותו. לא לרסן אותו, אלא לנצח אותו!! לכבוש. לגרש. ליישב. רק כך יבינו גם המדינות העוינות שסביבנו שישראל אינה טרף. מי שלא מסיים מלחמה בניצחון - מזמין את הבאות. הגיע הזמן להפסיק לנהל את הסכסוך, להפסיק להישען על תוכניות זרות, ולהתחיל להכריע - מתוך גאווה לאומית ואמונה בצדקת הדרך. ניצחון הוא שלוש מילים בלבד: כיבוש. גירוש. התיישבות. או שנכבוש את הרצועה כולה, נעודד את הגירת האויב ונקים שם יישובים יהודיים - או שנגלגל את הטבח הבא אל הילדים שלנו. אין שלב ביניים. אין "פירוק מנשק". יש ניצחון - או שיש עוד שבעה באוקטובר.
ברוך הבא ל'זהות', הרב יצחק זאגא. בשעה שבה מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים, אי אפשר להמשיך לדבר באותם מושגים ישנים שכשלו שוב ושוב. אנחנו זקוקים להנהגה שלא פוחדת לומר את האמת בקול צלול, שלא מתנצלת על הזהות היהודית שלנו, ומוכנה להוביל שינוי שורשי מהיסוד. הרב ועו"ד יצחק זאגא מביא איתו שילוב ייחודי ונדיר: איש תורה ועומק רוחני, תלמיד מובהק של תורת הרב קוק, ויחד עם זאת משפטן חד, איש מעשה ועשייה ציבורית בעל ניסיון עשיר.הרב זאגא לא בא לעשות פוליטיקה של פשרות או להשתלב במנגנונים הקיימים. הוא מצטרף אלינו כדי להוביל חזית בלתי מתפשרת במאבק על ריבונות ישראל, בדיכוי המרד הפנימי וסיום האפליה נגד יהודים בארצם, לצד קידום תפיסה משפטית שיונקת מהמשפט העברי ומחזירה את הכוח מהמערכת המשפטית לידי העם. בסרטון המצורף כאן, הוא מניח את האצבע על הפצע הפתוח בלי פילטרים ובלי להתנצל: מפרק את הקונספציות ומציב חזון ברור של הכרעה, ביטחון לאומי וזהות יהודית גאה. זהו בדיוק הקול שעם ישראל זקוק לו עכשיו - קול צלול, נחוש ומאחד, שמוכן ללכת עד הסוף למען עתיד המדינה. תקשיבו טוב לדברים החדים והמדויקים שלו בסרטון. יחד, אנחנו בונים את האלטרנטיבה היחידה שתחזיר את הגאווה הלאומית, את ההכרעה ואת הביטחון לעם ישראל. @yhzagha
כשהקנים יופנו אלינו, שלא תגידו "לא ידענו" תקראו היטב את מה שהתרחש הלילה, ותבינו שזו רק החזרה הגנרלית לאסון הבא. זה לא קרה בסמטאות ג'נין וגם לא בלב קסבה נידחת. זה קרה במרחק נגיעה ממודיעין, סמוך לעורק התחבורה המרכזי של כביש 443, בתוך שטח C שאמור להיות בשליטה ישראלית מלאה. חייל מילואים שלנו, יהודי חמוש, נסע בכביש. מחבלים במדי "משטרה פלסטינית" עצרו אותו, הכו אותו קשות, ריססו אותו בגז פלפל, לקחו ממנו את נשקו - וחטפו אותו לרמאללה כשהוא אזוק. חייל צה"ל נחטף ומושפל על ידי כנופיית טרור במדים, בתוך שטחי המולדת שלנו, ממש מתחת לאף של ערי המרכז. אבל אל תטעו לראות בזה אירוע נקודתי. זוהי בדיוק אותה "משטרה פלסטינית" שמתרגלת פלישה ליישובים ישראלים וכיבוש שלהם. זו אותה כנופיית טרור ממוסדת שציידנו במו ידינו, באיוולת קונספציית אוסלו, במשוריינים, באמל"ח מתוחכם ובנשקים בשפע. מי שחושב שכוח צבאי שמתאמן בכיבוש יישובים יהודיים יסתפק בחלוקת דו"חות תנועה, הוא במקרה הטוב עיוור, ובמקרה הרע פושע. אלו אותם כוחות ממש שעומדים להפוך את הקנים לכיווננו ביום פקודה. כשהם יפרצו ליישובים במרכז הארץ וליישובי גב ההר, המערכת שוב תעמוד המומה. ומה עושה המערכת שלנו היום בתגובה? במקום להפוך את העולם ולפרק את המיליציה החמושה הזו מנשקה, המינהל האזרחי מפנה אצבע מאשימה כלפי החייל ש"העז" לנסוע שם. הפקידות הישראלית ממשיכה להתייחס לאויב כאל גורם לגיטימי, וליהודי כאל אורח לא רצוי וטורדני בארצו. אנחנו חיים על זמן שאול. האויב מזהה את החולשה, מזהה את אובדן הרצון לשלוט, ומרים את הראש. הגיע הזמן להתפכח מאשליית "השותף", לפרק את כנופיות אבו מאזן החמושות מנשקן, ולהחזיר את הריבונות המלאה והמוחלטת לידיים שלנו - לפני שהקנים האלו יתהפכו אלינו וייצרו כאן את הטבח הבא.
שלוש שנים צעקתי מעל כל במה שלהכניס אספקה לאויב בשעת מלחמה זו בגידה מוסרית, טירוף מערכות ואיוולת ביטחונית שאין לה אח ורע בהיסטוריה האנושית. שלוש שנים שבהן שיירות אינסופיות של 600 ו-700 משאיות ביום חוצות את הגבול. משאיות שמלבד כמויות עתק של מזון וציוד, מעבירות חומרים ואמצעי לחימה שמאפשרים לחמאס להשתקם, לעמוד על הרגליים ולהיערך בנחת לטבח הבא באזרחי ישראל. וכל זה למה? בשם "הומניטריות" מזויפת, ובגלל קמפיין שקרי על "רעב המוני" שהעולם המציא וההנהגה שלנו מיהרה לקנות בהתרפסות גלותית. עכשיו מגיע הדוח הרשמי של יוניסף - סוכנות האו"ם עצמה - וטופח על פרצופם של הצבועים: אין רעב, אין שמץ של תת-תזונה המונית, ושיעור הדלדול בעזה עומד על 0.5% בלבד, הנמוך ביותר באזור כולו. הבעיה המרכזית שמתפתחת שם בעקבות משאיות השפע היא בכלל השמנת יתר!!! וכשהאו"ם ראה שהאמת המדעית מחרבת לו את עלילת הדם, הוא פשוט מחק את המסמכים מהרשת. אבל האצבע המאשימה איננה מופנית לאו"ם האנטישמי, אלא להנהגה הישראלית חסרת עמוד השדרה. במקום לחנוק את האויב, להכריע אותו עד עפר ולמחוק את איומו לתמיד, ממשלת ישראל הפכה למחלקת הלוגיסטיקה וההזנה של חמאס. פטמו את המפלצת, חיזקו את תשתיותיה וסיפקו לה חמצן לחידוש הטרור - הכל מתוך תבוסתנות מוסרית ורצון לרצות עולם שממילא שונא אותנו. עלילות הדם אינן נולדות מתוך עובדות, אלא מתוך חולשה. עם שאינו מכיר בצדקת דרכו, בזכותו המוחלטת על ארצו ובחובתו הבסיסית להשמיד את אויביו, סופו שיאכיל ויחמש את תלייניו. הגיע הזמן להיפטר מתודעת הגלות, לעצור מיידית כל שביב אספקה לרצועה ולהביא להכרעה מוחלטת.
הבוחרים של זהות לא יצביעו לי כי קוראים לי משה פייגלין. הם מצביעים לזהות כי זהות מייצגת את תפיסת עולמם. קולות המצביעים, לא שייכים לאף מפלגה או מחנה - הם שייכים למצביעים עצמם שישתמשו בזכות ההצבעה לייצג את תפיסת עולמם. רק זהות מתחייבת לעצור לחלוטין את משאיות הסיוע לעזה, לבטל את הסכמי אוסלו ולפרק את הרש"פ, ולחזק את זהותה היהודית של מדינת ישראל. מי שרוצה עתיד אחר למדינת ישראל #מצביע_זהות
את שלד האלטלנה הייתי מציב במרכז רח׳ קפלן, כדי שתמיד נזכור את מחרחרי מלחמת האחים אז והיום - ולדראון עולם של כל מי שמוכן להקריב את ביטחוננו, לעודד את אוייבנו לתקוף אותנו ולהפוך את המדינה לערמה של אפר - ובלבד שהוא יהיה זה העומד בראש הערמה. https://t.co/UGafAsTxkp